אם חשבתם שרק כסף ממשי אפשר לגנוב, תחשבו שוב. בחודש יוני האחרון חברת פיירבלוקס נתבעה על כך שתחת אחריותה הלכו לאיבוד 38,000 מטבעות את'ר, בשווי של 75 מיליון דולר.
מספר שבועות קודם לכן, סטארט אפ הלוואות הקריפטו BlockFi שלח בטעות למשתמשים שלו מטבעות קריפטו בשווי של 10 מיליון דולר. ובטח גם שמעתם על המתכנת הגרמני ששכח את הסיסמא לארנק המטבעות הדיגיטליים שלו וכך לא יכל לגשת ל-7,002 מטבעות הביטקוין שלו, שערכם היה 220 מיליון דולר.
המקרים מצטברים. השוק אינו סלחן. מקרים בהם המטבעות נגנבים, נאבדים ונשלחים בטעות לא יכולים להימחק פתאום ואי אפשר להחזיר את הגלגל אחור.
יש משהו שניתן לעשות כדי למנוע זאת? יש מגוון אפשרויות, אך כדי לפעול שוק הקריפטו יצטרך לבחור בין שני עקרונות שחשובים לו- שקיפות או אנונימיות. כאשר יהיה פתרון, השוק יהיה יציב יותר ויוכל סוף סוף לאתגר באמת את המערכת הכלכלית הקלאסית.
מקור הבעיה
מטבעות דיגיטליים נשמרים בארנקים ווירטואליים, שהם בעצם כמו חשבון בנק. הארנק יכול להיות חם, כלומר מקוון, או קר, כלומר באחסון חיצוני. הארנקים מזוהים על ידי מפתח ייחודי שיוצר אלגוריתם ומוצג באותיות ומספרים.
כך, כל אחד בעצם יכול לראות את הכתובת של הארנק, גם אם לא לדעת מי הבעלים שלו. הארנק, כשהוא קיים, לא משוייך לאדם ממשי. כשיש מפתח פומבי יש גם מפתח פרטי שהוא בעצם סיסמת כניסה לארנק.
שיטה זו יוצרת אנונימיות מוחלטת, שיש לה יתרונות משום שאין רגולציות ומוסדות שלטוניים שיכולים להתערב ולפקח על האנשים עצמם, אך מצד שני האנונימיות יוצרת עולם ללא יציבות, לא בטוחות משום שלא ניתן לדעת מי עומד מאחורי העסקאות וגם ללא שירוי תמיכה טכנית ועזרה כאשר מזדקקים לה. לא ניתן לדעת למי הועברו מטבעות, עם מי בוצעה עסקה, לא ניתן לבטל עסקאות ולא ניתן לקבל החזרים מהביטוח כאשר כסף נגנב, או לדעת מי גנב אותו. כשסיסמא הולכת לאיבוד, כמו במקרה של המתכנת הגרמני- אין שום גורם או מערכת שיכולים לאפס אותה.
המבנה הזה של השוק יוצר שוק אכזרי וקשה. אנחנו בני אדם ומטבענו אנחנו מאבדים ושוכחים כסף. גם כסף קלאסי יכול ללכת לאיבוד, אבל לא בכל כך הרבה שיטות ודרכים כמו בשוק הקריפטו, ובו גם לא ניתן לאתר אותו ולהחזיר:
הקלדת אותיות או מספרים לא נכונות, שולחים מטבעות לארנק שאין עליו שליטה, השלכה לפח של ארנק קר, שכחת המפתח הפרטי, תקיפות האקרים ועוד הרבה גורמים יכולים לגרום לאובדן המטבעות לתמיד.
לפי חברת Chainlysis, לפחות 20% מכל מטבעות הביטקוין שקיימים כיום אבדו, כאשר הם שווים כ120 מיליארד דולר. מטבעות שנגנבו על ידי האקרים לא בטוח שיחזרו לשוק ויהיה אפשרי לסחור בהם.
כאשר מטבעות כה רבים הולכים לאיבוד, ובפרט כאשר ישנם מטבעות רבים שכמותם מוגבלת (הביטקוין למשל- כמות מטבעות הביטקוין שקיימים לא יכולה לעבור את ה-21 מיליון), ההיצע קטן והמחיר עולה, יותר אנשים משקיעים בו, ההיצע קטן שוב והמחיר עולה מאוד.
ההתמודדות
שוק הקריפטו כבר מהקמתו נמצא על התפר בין שני כוחות דוחפים – הכוח שמעוניין להשאיר את השוק והמצב על כנו בדיוק אותו דבר מול כוח שמעוניין להפוך את השוק ליותר שמיש ונוח לשימוש.
ישנם מגוון פתרונות שמנסים למצוא לבעיה, חלקם פתרונות פלסטר וחלקם מהותיים יותר. למשל ייצור ארנקים עם גיבוי אוטומטי או מערכות שמזהירות משתמשים בטרם העברת מטבעות מהארנק שלהם.
יש פתרונות מסוג אחר- וויתור על חלק מהאנונימיות, באמצעות שיוך הארנקים לשמות בדויים כדי שיהיה קל יותר לאתר את הבעלים או הנעמן במקרה של טעויות, שכבות תשלום של חברות על גבי צורת התשלום הרגילה וכדומה.
ישנן גם חברות רבות שמחייבות את המשתמשים בהן להזדהות לפני ביצוע העברות, וכך במקרים בהם מטבעות הועברו במרמה או בטעות ניתן באמצעות צווים למצוא את זהות האנשים.
ביזור
הביזור הוא דרך ביניים מעניינת. אי אפשר לדעת לי הארנק שייך, אבל אפשר לדעת אם המטבע היה בארנק הזה או לא. תנועת המטבעות בשוק היא שקופה לחלוטין וניתן לדעת בכל רגע מה קורה. כך, כאשר יש מעקב מתמיד אחרי כל התנועות, החיסרון בגורמים שמפקחים קטן משמעותית.
מנגד, שיטה זו גורמת לשוק הקריפטו להיות אמצעי סחר מועדף על גורמים פליליים וסחטני כופר. ועדיין, השקיפות מאפשרת להתחקות אחר עקבות המטבעות ויש חברות רבות שבזכות השקיפות יכולות לסייע לאתר מטבעות אבודים או לשחזר אותם.
גם שנים לאחר מכן ניתן לראות באילו עסקאות מטבעות שומשו ובאיזה ארנק הם היו. ישנם סוחרים בעסקאות מפוקפקות שמחליפים מטבעות פעמים רבות כדי לטשטש את העקבות שלהם ושלא יקושרו לארנקים מסויימים או למי שלקח אותם. גם במקרים כאלו ישנן חברות המתמחות בזיהוי המסלול והידיים שהמטבעות עברו, על אף כל ההחלפות.
בזכות הביזור בעצם, הרבה יותר קל להתחקות אחרי עסקאות בשוק הקריפטו מאשר בשוק הכלכלי הקלאסי- הכל נרשם ופתוח לכולם לראות. בשוק הכלכלי הקלאסי הצמתים בהם הכסף עובר נסתרים וניתן לחשוף אותם רק באמצעות צו בית משפט.
התגובות לביזור מעורבות. מצד אחד קמו גורמים ליצור כלים שיטשטשו עקבות ויערבבו מטבעות במאגרים משותפים עם מטבעות אחרים. מצד שני גורמים אחרים יצרו כלים שיגבירו את השקיפות ויסמנו עסקאות כמהיימנות.
באמצעות כלים כאלו נוצרת רשימה של מטבעות לבנים ואמינים, וגורמת למטבעות שעברו ערבוב במאגרים להיות חשודים ולקבל דירוגים נמוכים, מה שמהווה תמרור אזהרה לכאלו שמעוניינים לרכוש אותם.
המציאות
המציאות מתנהגת באופן מעט שונה. בזכות השקיפות והביזור, אותרו מטבעות ביטקוין בשווי של כ-2.5 מיליון דולר ששולמו ככופר על ידי אחת מחברות הנפט הגדולות בחוף המזרחי. הרשויות הפדרליות הצליחו לאתר את כל המטבעות ולהשיב אותם וגרמו להלהטת השיח על השקיפות בשוק הקריפטו, משום שהם תרמו להבנה שהמשתמשים וגם המטבעות לא אנונימיים לחלוטין ואפשר להתחקות אחריהם.
יש כאלו שמקרה זה יחזק את האמון שלהם במערכת שוק הקריפטו ובאמונה שהיא לא תאפשר מצבים פליליים קיצוניים בתוכה אך גם יש כאלו שחוששים מחוסר האנונימיות המוחלטת ומחפשים מטבעות אנונימיים יותר.
כך בעצם, ככל שיש יותר רגולציה נוצר מצב של חיפוש מוגבר אחר פרטיות ומטבעות אנונימיים יותר.
האם האנונימיות והשקיפות יכולות לעבוד ביחד? רבים ממומחי עולם הקריפטו מאמינים שכן. אך לשם כך הם טוענים שדרושה רגולציה חכמה מאוד, שתייצב את שוק הקריפטו אך לא תפגע באנונימיות שלו.
